מר שם טוב נ' חב' מגדל בנין חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

עניינה של הכרעה זו בשאלה האם תביעת התובע התיישנה או שמא יש מקום לדון בה לגופה בהתחשב בהוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958 (להלן:"חוק ההתיישנות").

לצערי, לאחר ששקלתי את טענות התובע ואת שעלה מחקירתו בפניי - אני מוצאת לדחות התביעה מחמת התיישנותה.

1.עסקינן בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה.

התובע, יליד 3.1.1956, עבד באוניברסיטה העברית בירושלים (להלן:"האוניברסיטה") החל מיום 22.11.87 ועד ליום 31.12.97, אז פרש לפנסיה מסיבות בריאותיות.

ביום 16.7.79, רכשה האוניברסיטה מהנתבעת פוליסת ביטוח חיים ואובדן כושר עבודה שמספרה 31225. הפוליסה מתחדשת כל חמש שנים באופן אוטומטי (להלן: "הפוליסה").

לפי הנטען, במהלך עבודתו של התובע ואף לאחר פרישתו נוכו סכומים בגין פרמיית הביטוח (115.20 ₪ בתלושי הפנסיה שלו) ולכן יש לטענתו לקבוע כי הוא מבוטח.

2.נטען בתביעה כי הנתבעת או האוניברסיטה לא מסרו מעולם לתובע "העתק מלא של פוליסת הביטוח" ולטענת התובע אף לאחר שהפנה את תשומת לב הנתבעת לכך שהוא משלם עבור פוליסת ביטוח שאין לו העתק ממנה - העבירה הנתבעת רק חלקים מאותה הפוליסה. נטען כי עיון בחלק שהועבר מעלה כי הנתבעת "בכוונה תחילה" נמנעה מלהעביר לתובע את החלקים הרלוונטיים לעניין הסעדים להם הוא זכאי במקרה של אובדן כושר עבודה מלא. בכתב תביעתו אף שמר התובע, לאור האמור, על זכותו לתקן התביעה לאחר קבלת העתק מלא ומפורט של הפוליסה.

3.נטען בתביעה כי לפי החלק המצוי בידי התובע, הרי שלפי סעיף 6 לתוספת 7, הוא מבוטח כפנסיונר של האוניברסיטה העברית; לפי סעיף 2 לתוספת 8 סכום הביטוח הוא 170,000 ₪ נכון למועד עריכת הפוליסה וסכום זה מוצמד למדד ונושא ריבית כחוק. לבסוף נטען כי לפי תנאי הפוליסה זכאי התובע לתשלום חודשי בגין אובדן כושר עבודה, מעבר לתשלומי הפנסיה אותם הוא מקבל, ברם לטענתו חלק זה של הפוליסה "הוסתר", ע"י הנתבעת מידיעתו.

4.התובע טען כי הוא סבל וסובל מבעיות בתחום האונקולוגי המתבטאות בגידול חוזר ונשנה ולפיכך עומד הוא בתנאי הפוליסה ויש לקבוע כי הוא סובל מאובדן כושר עבודה מלא.

התובע טוען עוד כי ביום 22.1.07 פנה לנתבעת בכתב וביקש למצות זכויותיו על פי הפוליסה. ביום 28.2.07 השיבה הנתבעת כי טענות התובע התיישנו לאור סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"). נטען כי הנתבעת נמנעה מלהעביר הפוליסה גם לאחר פניה זו בהפנותה לכך שעל האוניברסיטה כמעסיק לעשות כן.

5.התובע טוען כי על הנתבעת לשלם לו את תגמולי הביטוח המגיעים לו מכוח הפוליסה בסך של 170,000 ש"ח. נטען כי עליהם יש להוסיף תשלום ריבית מיוחדת עבור התשלומים שלא שולמו, וזאת מכוח סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח או ריבית בכל שיעור אחר עליו יורה בית המשפט.

6.בהגנתה טענה הנתבעת כי יש לסלק התביעה על הסף מכמה סיבות;

ראשית, נטען כי משלא צורפה חוות דעת רפואית לתמוך בתובענה הרי שהתובע מנוע מלהוכיח טענות שברפואה.

שנית נטען כי לא צורפו מסמכים מהותיים לתביעה.

שלישית נטען להתיישנות מכוח חוק חוזה ביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), הקובע תקופת התיישנות של שלוש שנים.

ולבסוף נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה שכן לא הוכח "מקרה ביטוח".

סעיפי התביעה הוכחשו אחד לאחד תוך שהנתבעת טוענת גם לאי-גילוי פרטים מהותיים עובר להצטרפותו של התובע לפוליסה.

7.בהחלטה מיום 11.6.09 התרתי תיקון התביעה ותמיכתה בחוות הדעת הרפואית של ד"ר י. אשכנזי. בחוות הדעת נאמר כי בחודש אוגוסט 1996 אובחן התובע כסובל מגידול ממאיר מסוג דסמואיד באזור העכוז וירך שמאל. התובע נדרש לניתוח ובהתבסס על מכתבו של ד"ר סבתו מציין המומחה כי הגידול הוצא בשלמותו. עם זאת, ידוע שלסוג גידול זה יש נטייה לחזור, שכן התנהגותו היא כשל לימפומה, לפי המצוין בחוות הדעת.

אכן, למרות טיפולים הורמונאליים וקרינתיים שבוצעו לתובע בחודש ינואר 1997 הדגימה בדיקת MRI את חזרת הגידול. המומחה ציין כי בעקבות הניתוח נותר התובע עם מגבלה קשה בהליכה עקב דלדול השרירים שנגרם בניתוח. לאור מצבו ניתנו לתובע תעודות מחלה החל מחודש אוגוסט 1996 ועד לחודש ינואר 1997. בחודש פברואר 1997 עבר התובע ניתוח חוזר ובעקבותיו טופל בהקרנות ולכן לא יכול היה לשוב לעבודתו עד לחודש אוגוסט 1997. גם תקופה זו גובתה בתעודות מחלה. מאז אוגוסט 1997 נאלץ התובע להתמודד עם מגבלות קשות בתפקודו ולכן בחודש ינואר 1998 הוא יצא לפנסיה.